עיקר ההתקדמות הרוחנית באה מההכרה שכל מה שהשגת הוא כלום ויש לך עוד הרבה מה להתקדם.

בחומריות עליך להסתכל על מי שמתחתיך כדי להסתפק בשלך, וברוחניות על מי שמעליך כדי לא להסתפק אלא לשאוף להתקדם.

והסימן על כך “אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת”, ענייני שמים ורוחניות יש להסתכל ממעל – על מי שמעליך, וענייני ארץ, ארציות וגשמיות, מתחת – יש להסתכל על מי שמתחתיך.

לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.

יש לשאוף למעלה ברוחניות, להיות מושלם כמעלותיהם של האבות הקדושים שמידותיהם היו מושלמות.

החסד של אברהם היה מושלם, וכן האמת של יעקב, והיראה של יצחק, הכל היה מושלם.

אדם לא יכול לקבוע לעצמו את פרנסתו. יכולים לקחת ממנו את פרנסתו חלילה או לקחת אותו מהפרנסה חלילה וחס.

והעולם הזה לא נחשב בכלל, אין לחשוב על הממון אלא על התכלית הנצחית.

רבינו אומר כי העיקר העיקר הוא הרצון לה’ להיות חזק עם לב חזק לה’, וכל השאר – הכל בתוך זה.

כל הלימוד כאילו לימוד, כל התפילות הן כאילו תפילות, כל המצוות הן כאילו מצוות, הכל בתוך העיקר שהוא הרצון לעבוד את ה’.

אחד הפיתויים של היצר, שהוא מריץ אותך מעניין לעניין וטורד אותך כדי שלא תספיק לחשוב על התכלית ועל העיקר.

וגם במצוות, הוא לא נותן זמן לחשוב על יראה ואהבה ומטרת המצוה וכוונה לצאת ידי חובה, מה שדורש אפילו רק 10 שניות, גם את זה הוא מנסה למנוע.

ונלמד אנחנו שדוקא יש לתת דגש על כך, שלא להכנס למצוה בלא הכנה. מאויבי תחכמני מצוותיך.

אדם יטען בבית דין של מעלה שהתפלל קרא קריאת שמע והניח תפילין.

ואז יראו לו שלא כיוון בפסוק ראשון של שמע ולא יצא ידי חובה, לא כיוון בברכה ראשונה של עמידה ולא יצא ידי חובה, ושלא הניח תפילין במקום הנכון ולא יצא ידי חובה.