לפעמים פטירת הצדיק היא בכדי שלא יראה בפורענות המזומנת לבוא ה’ יצילנו, בכדי להינצל מן הפורענות צריך הרבה תשובה ומעשים טובים.

אנחנו במצב מאוד קשה שהצדיקים מסתלקים מאיתנו אחד אחרי השני. חז”ל אומרים שהסתלקותם של הצדיקים קשה יותר מכל פורענות ואפילו מחורבן בית המקדש.

כל עוד שהצדיק חי, הוא מגונן עלינו מפני כל מיני פורענויות. גיבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזירות, היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם.

לפעמים הוא נלקח בכדי להציל מפורענות גדולה, ולפעמים להפך, שחייבת להגיע פורענות ולא רוצים משמים שהוא יתפלל לעצור אותה, או שלא רוצים שהוא יראה אותה. מפני הרעה נאסף הצדיק.

יש דעות שהנבואה של אחרית הימים ש”אין לנו על מי להשען” זה כולל את הצדיקים, שלא יהיה לנו חלילה מי שנוכל לחסות בצילו ולהתגונן מפני הבאות, ונהיה מוכרחים לסמוך רק על אבינו שבשמים.

העניין ללכת לבית כנסת מרוחק לשכר פסיעות, בא לחנך אותנו להתאמץ בעבור המצוות, שנהיה רגילים להתאמץ עבורם ושנקיים אותם גם כשקשה.

לבטל עין הרע שנדמה לך שמישהו עשה בבית שלך, לא צריך מיד תיקונים וכדו’, אלא לפשפש במעשיו ומעשי משפחתו ולתקנם, ולא להתבלט יותר, ולהתפלל לה’ שלא תשלוט בו ובמשפחתו עין הרע.

העיקר זה הלב יותר מהמעשים. ה’ מחשיב מאוד את זה שהאדם חושב עליו תמיד ושחשוב לו למצוא חן בעיני ה’.

יש אברך בכולל שכל היום חושב איך יסתדר בעניין זה או אחר ואיך יתפרנס וכדו’. אין לו בטחון בה’ ומחשבתו לא עם ה’.

ויש שעובד כל היום וקובע עיתים לתורה בערב, והוא רק חושב על ה’ ומחפש כיצד ישפר מידותיו, כיצד ילמד עוד תורה, וכיצד יקיים עוד מצוות. כזה ראה וקדש.

יש גדולי תורה שדעותיהם משובשות, כך שלדעתם בחור צריך להתחתן לפחות בגיל 22, ושאשתו תצא לעבוד ותפרנס אותו (כמובן עם צניעות והקפדה אבל שתצא).

וכן שיתלבש בכובע ועניבה מהודרים ושישתדל להיות גאון וראש ישיבה… כמובן שכל זה הוא להפך מן האמת!

צריכים להיות יהודים אמיתיים, להיות עם ה’ כל יום – כל היום.

המעט הזך הוא רב והרב הבלתי זך הוא מעט”.

אדם בעל הבית שלומד כל יום מעט עם יראת שמים, הוא שווה הרבה יותר מהלומדים כל היום בלי יראת שמים, כמובא בספר חסידים.

יש מין הסכמה כזו בין דתיים שאנחנו בסדר גמור וכל הרשעים בבעיה כשיבוא המשיח.

אבל הנכון הוא שכולנו בבעיה! ואנחנו צריכים מאוד לשים לב למעשים וללב שלנו האם הם בנתיב הנכון!

במבט לאחור מבחינים לפעמים שמאירועים מסויימים עבר זמן רב מאוד בלי ששמנו לב.

העיקר הוא שכששמים לב לכך נחשוב מה הספקנו לחטוף בתקופה זו? כמה מצוות עשינו?

האם שימחנו יהודי? האם עשינו גמילות חסד? ולקחת מוסר השכל לעתיד כי העבר אין!

ליום הולדת יש פחות חשיבות, החשיבות שבציון יום השנה לימי הולדת, אירועים וכדו’, היא חשבון הנפש שיש לעשות באותו היום ולחשוב מה הספקתי השנה.

השולחן ערוך החמישי” הוא הבנת הלב והנפש של כל יהודי ובצרכיו, להזהר בכבודו ושלא לפגוע בו חלילה ולראות תמיד את הנולד.

ולכן צריך להזהר מאוד שאף הלכה לא תפגע באף אחד, אם זה לא אסור לגמרי ויש מתירים, מוטב לוותר לגמרי לאשתו או לחברו. ואם זה אסור – אז במלא הזהירות בכבודו.

כלל גדול הוא בעבודת ה’ שאין עושים שום חומרא על חשבון אף אדם, ואף אם אין זו חומרא בלבד ויש האוסרים ממש, אך יש גם מתירים, כדאי לסמוך עליהם בשביל בין אדם לחברו.

אין תירוצים לחוסר קיום מצוות וביטול תורה, אדם מגיע למעלה לאחר 120 שנה ואומר ביטלתי תורה כי הייתי עני אומרים לו הלל היה עני יותר וקיים.