הראיה האסורה משפיעה ללא ספק על השלום בית, על טהרת המחשבה, על הלימוד ועוד, למרות שלא רואים מיד את הנזק, הוא בהחלט קיים.

רבינו היה מבקש להגיע למצב של נסיון כדי לעמוד בו ולהוכיח אמונתו בהשם יתברך. כדרכו של אבי אביו, דוד המלך, שגם כן ביקש נסיונות “בחנני ה’ ונסני”.

אדם רגיל כמונו צריך רק להציב סייג לאחר שנפל, ולהשמר בכל כחו מלעבור על הסייג, קל וחומר שיזהר מהעבירה בעצמה.

לנו אסור בשום אופן לבקש נסיון, אדרבה אנו מתפללים להנצל מכך “אל תביאני לידי נסיון”.

מה ההבדל בין הידור מצוה לבין חומרה יתרה? הידור מצוה גורם לשמחה ומקרב לה’, חומרה יתרה גורמת לפעמים לעצבות ולא מקרבת לה’. לכן היא מיותרת.

נדרים סייג לפרישות”. אם רוצה לידור שאם יעבור עבירה שהוא אחוז ושקוע בה – יעשה כך וכך, כדאי שהמעשה הנדור יהיה מצווה. כמו קריאת תהילים או צדקה מרובה.

לדוגמא: אם אעבור חלילה את העבירה אקרא את התהלים שלוש פעמים, או שאתן סכום כך וכך אלפים לצדקה וכד’.

ולא דבר שלא יביא תועלת בעבודת ה’ כמו גלגול שלג או שאר סיגופים למיניהם, אלא אם כן דבר זה מרתיע אותו יותר מלעבור העבירה.

ר’ ברוך ממז’בוז’ אמר: אדם צריך להתחתן כדי לדעת איך לאהוב את ה’. ע”כ.

ואולי הענין בכך הוא כי האשה אוהבת בקנאות את בעלה ולא מסוגלת לסבול שחשוב לבעל משהו אחר יותר ממנה.

כך צריך לאהוב את ה’ יותר מכל דבר אחר, ששום דבר לא יהיה חשוב לך יותר מהקדוש ברוך הוא.

כי הוא יתברך א-ל קנא, ואינו מעוניין שהאדם יתן יחס לשום דבר יותר ממנו יתברך.

וממילא לא נופלים בשום תאוה ולא מתמכרים לכלום, משום שהתמכרות לתאוה מרחיקה מה’ ומראה שאתה מעדיף אותה על פני ה’ וזוהי בחינת עבודה זרה.

השם יתברך קנאי להתמסרות ולאהבה שלך אליו, ולכן הוא מייסר אותך אם ליבך לא איתו אלא עם מישהו או משהו אחר.

הצדקה פותחת את הלב לקדושה ולתשובה. ולכן אנ”ש נהגו לתת צדקה לפני כל מצוה כדי לפתוח את הלב למצוה זו.

נתינת כסף לצדקה מראה שאתה אוהב מאוד את ה’ ונותן לו את החשוב לך ביותר, שהוא בדרך כלל הכסף. הכוונה כמובן דווקא כשנותן סכום שקשה לו לתת.

רבינו מאס מאוד בתאוה הכללית היא תאות הניאוף, ואמר שאנשים לא יכולים להבין את זה משום שהם כל כך מגושמים עד שהם שקועים עמוק בבוץ של העולם הזה.

באותו אופן אדם שנולד וגדל בשבי הוא לא יבין מה זה החיים החופשיים, הוא יסתכל בתמהון על מישהו שמדבר על החיים בחוץ.

כך גם אומרים חז”ל שעשיית צרכים בבית הכסא (חוץ מן הכבוד) היא מעין עולם הבא.

שהנשמה בעולם הבא מרגישה הקלה על שעזבה את ה”לכלוך”, את הגוף הגשמי, כמו ההקלה שמרגישים כשעוזבים את היציאה בבית הכסא.

אדם שמעולם לא טעם קדושה ורוחניות, לא יבין על מה אתה מדבר כשאתה מתרגש מרוחניות או מואס בגשמיות.

הצנע לכת עם אלוקיך”. דברים שעושים לכבוד ה’ יתברך כדאי שלא לגלות אותם לאחרים.

יש בזה מעלה גדולה בעבודת ה’ ויש בזה גם סגולה שתוכל להתמיד ולהצליח בזה.

מעלה גדולה מאוד יש בתפילה על קברות הצדיקים. הגמרא אומרת שבעת צרה ותענית ציבור היו יוצאים לבית הקברות ומתפללים, קל וחומר קברי צדיקים.

אבל בדור זה לא כדאי להרבות בכך, מחמת הסופה והמבול השולטים בחוץ ומפילים חללים רבים, יותר טוב אשרי יושבי ביתך, חוץ מכמה פעמים בשנה.

רבינו אומר שתמיד כדאי ליזום שיחה עם אנשים כדי להכנס איתם בדברים עד שמגיעים לדבר על אמונה.

רבינו היה מדבר אפילו עם כופרים, אך ברור שלאנשים כמונו אין לדבר עם אדם שהוא כופר, רק לאדם גדול זה מותר כפי שאומרת הגמרא, אך מצוה שנדבר עם אדם שאינו ידוע ככזה וכנ”ל.

רבינו היה כל היום בלב נשבר. תלמידיו רצו גם להיות כמותו, אבל הוא אמר להם שאם יהיו כל היום בלב נשבר הם עלולים בקלות ליפול בעצבות, ועליהם לשמוח כל היום חוץ משעת ההתבודדות.

וידועה בין אנ”ש המליצה “כל היום פורים, שעה אחת כיפורים”.

מי שחושב רק על אחרים להיטיב להם ולא על עצמו, ואף מתייסר בשבילם, מקבל רוח הקודש וזה מה שהיה לרבינו ולעוד צדיקים.

איך אדע מה יותר חשוב לי בחיים, התורה והתפילה או העבודה והפרנסה? התשובה היא, תעיין במה שמצער אותך ומה שמשמח אותך.

אתה מצטער שירדת בעבודה, שהפסדת כסף, או שאתה מצטער שעשית עבירה, שנפלת במידת ההקפדה, לא התפללת בכוונה?

אתה שמח שחסכת כסף, שהתקדמת בעבודה, או שאתה שמח שזכית לקיים עוד מצוות, שהצלחת ללמוד קצת יותר מהרגיל?

יכול להיות שגם וגם, גם הגשמי וגם הרוחני משפיעים עליך, אבל זה לא טוב, כי כשיבוא מצב של הפסד כספי כנגד הפסד מצוה יש סכנה שתעדיף את הכסף.

גמילות חסד זה כל דבר שעושה טוב למישהו. ככל שהוא נהנה יותר בזכותך, או שאתה התאמצת יותר בכדי להיטיב לו – המצוה גדולה יותר.

הלך לעולמו היום הרב מרדכי אליהו זצוק”ל. ברוך דיין האמת. “והחי יתן אל ליבו”!

באדם רגיל נאמר שצריך יותר לעשות חשבון נפש לעצמו מאשר לחשוב על הנפטר, קל וחומר בפטירת צדיק גדול.