הפתגם אומר “הסימן לבנים הכשרים, הבושת הניכר על פניהם”. אם ילד הוא ביישן כנראה שיש לו מידות טובות וטבעים טובים.

אדם צריך להאמין שה’ לא צריך ממנו כלום, אלא הוא צריך הכל מה’, ושהוא בהחלט תלותי בהשם יתברך.

אם ה’ לא רוצה – אין פרנסה, אם ה’ לא רוצה – אין בריאות, אם ה’ לא רוצה – אין חיים.

חייבים להרגיש ולדעת זאת כדי לזקוף הכל לזכות השם יתברך ובכך להנצל מ”כוחי ועוצם ידי” ומהגאוה השולטת בדור הזה היטב בעוונותינו.

תפילה צריכה להיות בשמחה חוץ מהוידוי ונפילת אפיים שיהיו בלב נשבר.

ואמנם יש שכתבו שעדיף לב נשבר בכל התפילה, אך האמת היא שתמיד עדיפה תפילה מתוך שמחה, שהסברא אומרת שהמבקש מהמלך צריך להופיע לפניו בשמחה.

אך בודאי מדובר בשמחה הבאה מתוך ענוה ולב נשבר על עוונותיו, ולא מתוך גאוה וקלות ראש.

הפתגם אומר “אם תרצה להנקם מאויביך, תקן אתה את מידותיך”.

יש דברים שמצוה לשנות בהם, דהיינו לשקר, לדוגמא חז”ל אומרים כי מצוה לשנות “במסכת”.

דהיינו אם שאלו אותך אם למדת מסכת פלונית מתוך סקרנות כדי לדעת אם למדת, אתה עונה “לא-למדתי”.

ואם כדי לשאול שאלה, תענה את האמת, שעל כך נאמר ושננתם לבניך, שיהיו מחודדים בפיך. תלוי מהי כוונת השואל.

לכל אחד יש בחיים תקופות קלות יותר ותקופות קשות בהן קשה להיות איש כשר כראוי ולהקפיד על קלה כבחמורה.

בתקופות כאלה בהן היצר תוקף אותך יותר, צריך להיות מוכן ודרוך מראש, להיות מוכן למלחמה.

אשרי אדם מפחד תמיד”, צריך ממש לפחד שהיצר יתפוס אותך כשאתה לא מוכן. ויש ליצור יותר סייגים ולא לתת ליצר הזדמנויות לנצח אותך, ויחד עם זאת להחזיק במה שאפשר ולא להתייאש לעולם.

רבינו נפל אלפים ורבבות פעמים “עד אין שיעור”, ובכל זאת תמיד קם, ומובא כי זוהי כל גדולתם של הצדיקים, לא המעלה אליה הגיעו, אלא מספר הפעמים בהן קמו מהנפילות ולא התייאשו.

הם נלחמו תמיד עם רצונות חזקים להשם יתברך, והאמת היא שזה בעצמו מה שיוצר את דרגתם ומעלתם.

יש מי שהיצר תוקף אותו בעבירות חמורות כי הוא יודע שיש סיכוי שיפול בהן, אבל את האחר הוא אפילו לא מנסה להפיל בזה כי הוא יודע שלא יצליח, אז היצר תוקף אותו בדברים קלים יותר.

צריך להיות חזק והחלטי ולסרב ליצר כמה פעמים בתוקף ואז הוא עובר לפיתוי אחר או שבאותה עבירה ינסה לפתות מכיוון אחר.

את הדרך הקודמת בה ניסה לפתות הוא נוטש, והוא גם יטוש כל דרך שיתקל בה בסירוב מצד האדם.

וכך אט אט האדם מנטרל מעליו את פיתויי יצרו אך לא לגמרי, כי עד יום המוות יש להלחם, ולכן אמרו חז”ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך.

חייב יהודי שיהיו לו לפחות כמה דקות כל יום להתבודדות בזמן קבוע, ולא רק במזדמן.

מדוע? אם אדם חטא במשך היום, בשמים מחכים ולא מענישים את האדם, אומרים “רגע נחכה להתבודדות אולי יחזור בתשובה, נשמע מה יטען להגנתו”.