הייתי יפה והתפתיתי לעבירות, אומרים לו היית יותר יפה מיוסף הצדיק?! וכו’. אם היית רוצה היית עושה, כמו שאומרים אנשים “אין ‘לא יכול’ יש ‘לא רוצה'”.

לכל אחד יש מניעות שונות בחיים: החברים, ההורים, הכסף, הכבוד ועוד.

כל אחד יגיע זמנו לעמוד בפני פרשת דרכים, ואם הוא חלילה לא ממשיך בדרך הנכונה, מי יודע מתי תהיה לו עוד הזדמנות לכך.

לא יתכן שאדם יחזור בתשובה אמיתית וזה יעבור בשתיקה בלי שאף אחד יקפוץ עליו וינסה להניא אותו מכך.

הרבה שלוחים יש ליצר למטרה זו, ויש להיות דרוכים!

מסופר על אנשי שלומנו שלעת זיקנתם במיטת חוליים האחרון, היו קמים בכוחותיהם האחרונים ורוקדים “אני הולך לעולם שכולו טוב”…!

והיו מהם שרקדו משמחה ואמרו שהם שמחים על שניצחו והולכים הם לעולמם עם זקן ופאות כיהודי כשר הנאמן לה’!

כל דבר שאתה שומע ורואה, במיוחד דברים מוזרים, הכל זה רמז מה’, שתשאל מה נשתנה ותתעורר להבין שנשתנה משהו במעשיך! צריך להתבונן על דברים אלו ולהבין מה ה’ רוצה ממך!

הכיסופין הם דבר חשוב ביותר. חשוב אפילו יותר מהמעשה עצמו.

בדיוק כפי שהמורה מעוניין שהתלמיד ירצה ללמוד, אפילו יותר משהוא מעוניין שהתלמיד ילמד בפועל, כך ה’ מרוצה מאוד מכיסופין ורצונות אפילו יותר מהמעשים.

בעל תשובה שנכנס כראוי לעניין של היראת שמים, עבר והשיג בכך את הדתי מלידה בהרבה, מכח הפוטנציאל והסייעתא דשמיא שיש לבעל תשובה יותר מדתי מלידה.

אבל אם לא נכנס כראוי – הוא גרוע ממנו בהרבה, מצד מידות רעות, טבעים רעים, והרגלים מגונים שעדיין טבועים בו והוא אינו עובד כראוי לשנותם.

כדי שה’ יהיה איתנו, אנחנו חייבים את העליות ואת הירידות, ואנחנו צריכים לדעת איך להתנהג גם באלו וגם באלו. בקי ברצוא בקי בשוב.

לא לשכוח לעולם שאתה תמיד אורח בעולם הזה, לכן לא משנה אם אתה עולה או יורד או עומד בגשמיות, הלא אתה עדיין אורח.

ולכן אין צורך להתגאות או להתעצב, אלא תמיד תמיד להיות שמח ולזכור את העולם הבא שהוא הוא העיקר.

וצריך רק לצבור עוד ועוד נקודות זכות פה בעולם הזה לצורך העולם הבא.

רבינו היה בוכה בלב נשבר “מתי אני אזכה להיות יהודי” הוא לא דיבר על להיות צדיק אלא יהודי.

אנחנו לעומת זאת רק למדנו מעט וכבר אנחנו מחזיקים עצמנו לצדיקים מומחים גדולים ביהדות.

איסתרא בלגינא, אוי לנו! עלינו לשאוף לתמימות אמיתית ופשיטות גמורה!

הפתגם אומר “אדם יכול לחיות 70 שנה ולא להבין בקוצו של יודי”… שאפילו לא יודע מהו יהודי!

להבין מה זו עבודת ה’, להיות עבד ה’, זו השגה שמאוד מאוד רחוקה מאיתנו, ויש הרבה מה להבין בה.

צריך לב נשבר שעה אחת ביום בלבד, כל יום בהתבודדות לבכות לה’ על החטאים, להודות לו שהוא מיטיב איתי למרות שאני חוטא ולא מגיע לי.

לב שבור הוא מאוד קרוב להשם יתברך.

אין רצונו של הקדוש ברוך הוא שהאדם יהיה מרוצה ממדרגתו הרוחנית ולא ירצה להתקדם עוד ועוד.

אלא שיהא בלב נשבר על העבר ושואף תמיד להתחזק בעתיד.