הוא יטען שלא למד הלכות אלו. ואז יאמרו לו “אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש”! …

כל המעשים הדיבורים והמחשבות אצל היהודי, הכל צריך להיות קשור להשם יתברך באיזושהי דרך.

מעשה חסד או צדקה, הכל צריך להיות בלי רצון לשום תמורה, כדי שהמעשה יהיה שלם והלב יהיה שלם עם השם יתברך.

מיום ליום השקר שבעולם גובר, ה’ מסתיר פניו יותר ויותר, וקשה להחזיק מעמד באמונה.

גם מי שחושב שהוא דתי טוב, הוא עדיין מאוד רחוק מהקדוש ברוך הוא.

וראיה קטנה על כך, הלא בשעת הברכות והתפילות אנו מרבים לפנות להשם יתברך בלשון נוכח, ויחד עם זאת אנו רחוקים עדיין מההרגשה שהוא אכן נוכח…

ממצולות ים תוציאני. ככל שצוללים עמוק יותר בים יש יותר חושך, כך אנו טובעים עמוק יותר בחושך של העולם הזה ומתרחקים מהאור האמיתי של קרבת השם יתברך, ועל כך יש לצעוק “ממצולות ים תוציאני”!

כדי להינצל מחבלי משיח צריך לעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

שיעור תורה ברוך ה’ יש לנו, אך מה עם מעשי החסד?!

מה זה מעשי חסד? מעשי חסד זה לשמח אדם בדרך שבה הוא שמח, ולעזור לו במה שהוא צריך ורוצה עזרה.

לא לחשוב רק על עצמך, לעזור כשאפשר וגם כשקשה, צריך להתאמץ לכבוד ה’.

כשאדם נדלק בו ניצוץ התשובה, ה’ שולח אליו הרבה רוח, בבחינת רוחניות, כדי להבעיר את האש בהתלהבות בעבודת ה’.

עם הזמן, כטבעה של אש, היא דועכת, והמשימה של החוזר בתשובה היא לשמור על האש הזו בפנים שהגחלת לא תכבה, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה!

מה מכבה אש? מים! מה מכבה את אש עבודת ה’? המים הזידונים, פגם הברית והניאוף!

בלעם הרשע היה פגום בברית מאוד, בת זוגו היתה האתון. ענין זה לא היה ניכר עליו, מבחוץ הוא היה נראה כביכול כמשה רבינו.

והרמז מובן, וכן אמר רבינו הקדוש, כי יש למדנים שהם נואפים גדולים!

כל שחכמתו מרובה ממעשיו, רוח קלה באה ועוקרתו והופכתו על פניו.

יכול אדם לשבת יפה וקשוב בשיעור תורה, ולחזור הביתה ולא לכבד את אשתו, לצאת החוצה ולא לשמור על העיניים, לכעוס על הילדים בלא צורך, לגנוב פה ושם מבעלי עסקים ובעבודה.

זהו אדם שחכמתו מרובה ממעשיו, הוא יודע אך לא מבצע. אחד כזה יכול ליפול בקלות.

הפתרון עבורו הוא להציב את המעשים כעיקר אצלו ועליהם לעבוד בעיקר, לתקנם ולשפרם.

“שתולים בבית ה’ בחצרות אלוקינו יפריחו”. צריכים להיות קבועים בשיעורי תורה, שתולים בבית ה’, רק ככה פורחים בתורה ועבודת ה’. השתולים בפנים יפרחו בחוץ, דהיינו שגם בחוץ יהיו מעשיהם הגונים ומקדשי שם שמים.

לא לימוד פה לימוד שם, יום מגיע יום לא מגיע, העושה תורתו קרעים קרעים אין תלמודו מתקיים בידו, לא התלמוד ולא המעשה.

רבינו למרות שגילה דברים נסתרים וגבוהים ביותר, תמיד אמר שאינו יודע כלום, וזה החידוש היותר גדול שלו.

ואנחנו מה איתנו… כולנו חכמים כולנו נבונים וכו’. אסור לנו להחזיק מעצמנו!

אנחנו צריכים להאמין ולדעת שאנחנו לא מבינים כלום ולא יודעים כלום. כדי להחזיק בדרכו של רבינו חייבים ענוה, אחרת נפלטים מהר מאוד.

כמו שאמר מוהרנ”ת: אצל רבינו מתקבלים גם בעלי הקנאה והתאוה, רבינו עוד יתקן אותם, אבל הרוצה כבוד – שיישאר בחוץ!