איני יודע ואיני צריך להבין כל מה שקורה איתי ועובר עלי ואין לי שאלות, עלי רק לעשות את רצון ה’ ולעשות לו נחת רוח.

לא באתי לעולם לכבודי אלא לכבודו ויעשה בי אבי הרחמן מה שחפץ, כל מה שה’ רוצה אני מרוצה!

צדיקים ויראי שמים או אפילו סתם אדם מאמין יודעים שאם נפלה עליך הוצאה כלשהי של נזק ודבר מיותר, תדע שסכום זה היית אמור להוציא על צדקה או מעשים טובים ולא הוצאת.

לא שבהכרח זה סכום ספציפי שאתה יכול להצביע עליו כהגורם לזה, אבל ברור שאם היית נותן צדקה יותר ממה שרצית לתת היתה נמנעת ממך ההוצאה הלא רצויה הזו.

הבעל שם טוב הקדוש אמר: האדם נוצר כדי לשבר את טבעו.

אנו אמורים לעשות את רצון ה’ המתגלה בתורה הקדושה למרות שזהו הפך רצוננו, לעשות נחת רוח לה’ ולא לעצמנו.

אנו אמורים לשנות את הרגלינו כפי שהתורה דורשת, ולא כמו הדתיים המודרניים שמשנים את התורה ואת המנהגים מדור דור בכדי למצוא היתרים להרגליהם.

רבינו אומר שכל המניעות הם במוח. כי באמת אין שום קושי לעבוד את ה’.

לכן היה רבינו בצורה מתוחכמת מתחכם עם היצר הרע שלו וכך מתגבר על מניעות ועובד את ה’.

לדוגמא היה אומר לעצמו: רק היום אני אשב ואלמד הרבה שעות ומחר חופש, ואז היה לו הרבה יותר קל, ומחר יעשה את אותו הדבר, וכן עשה ר’ נתן.

קימה לתפילה בנץ היא מכה רצינית ליצר הרע, כמו שאמרו דורשי רשומות על “הבא להרגך השכם להרגו”, היצר הבא להרגך, השכם קום לתפילה ובכך אתה הורגו.

ורמזו בכך “כל אשר יבוא באש תעבירו באש”, כדי להנצל מאש של היצר העשוי מאש, יש להביא א”ש, ראשי תיבות א’עירה ש’חר.

ולעומת זאת התחלה טובה של ניצחון היצר על האדם באותו יום היא הקימה המאוחרת, שמפסיד תפילה בציבור וקל וחומר אם מפסיד חלילה גם זמן קריאת שמע או תפילה או ברכות קריאת שמע.

מי שעיניו תרות אחרי דברים שהן רוצות, מאוד קשה יהיה לו לרצות כראוי בעבודת השם יתברך ובמצוותיו.

כי דרך הפתח של המוח, שהוא העיניים, הוא קולט דברים טמאים, וקשה יהיה למח זה לחשוב בטהרה.

מלבד זאת הוא נקשר באהבה אחרת, מה שידחק הצידה את אהבת ה’ ומצוותיו.

האהבות הן צרות אחת לשניה ולא מסתדרות יחד, אם אוהבים את העולם הזה – קשה לאהוב את ה’ באמת, ואם אוהבים את ה’ באמת – קשה לאהוב את העולם הזה!

ולכן אמר השם יתברך “ולא תתורו וכו’ ושמרתם את כל מצוותי”, מי שלא יתור יזכה לשמור מצוות כראוי, וזה תלוי בזה. צא ולמד עד כמה חשובה שמירת העינים!